נעשה במשרד גיורא גור ושות'. התכנון האדריכלי של המוזיאון מבקש לבחון את הקשר בין חיל האוויר, ערכי מדינת ישראל והחברה הישראלית. הפרויקט מציע שלושה מסלולי עיון מרכזיים: מסלול היסטורי המתחקה אחר התפתחות חיל האוויר, מסלול טכנולוגי הסוקר את התקדמות הטכנולוגיה בתחום התעופה והחלל, ומסלול חברתי-אנושי המגולם בפארק פתוח.

המפגשים בין המסלולים השונים יוצרים נקודות עניין המעודדות תנועה וחקירה. בכל מפגש נוצר חלל פנימי – חצר – המגיבה לסביבתה ומציעה חוויה ייחודית. תכנון זה מאפשר למבקר בחירה וגמישות במסלול הביקור, בהתאם לתחומי העניין האישיים.

מתוך הכרה בזיקה ההדדית בין החברה, העם והצבא בישראל, הפרויקט שואף לשקף תפיסה הוליסטית. הוא משלב שטחים פתוחים ונגישים לקהל הרחב לצד חללי תצוגה סגורים, המיועדים למבקרי המוזיאון.

המוזיאון ממלא שלושה תפקידים עיקריים: הוא משמש כמוזיאון חיל האוויר, המציג את מורשת החיל והישגי התעשייה הישראלית; כפארק עילי פתוח לציבור, המשתלב עם דרך פסלים קיימת ומציע נקודות תצפית אל פנים המוזיאון; וכאתר לטקסי חייל. שילוב רחבת המסדרים במוזיאון מבקש ליצור הקשר בין ההיסטוריה, ההווה והעתיד.

בהתאם למיקומו הגיאוגרפי, המוזיאון מתייחס לטופוגרפיה של צפון הנגב ומשתלב בה. התכנון מבקש ליצור דיאלוג בין המבנה לסביבתו, מתוך הבנה של חשיבות הפרויקט כמרכיב בנוף הלאומי. הגישה התכנונית מאופיינת בהתאמה לסביבה ובשאיפה ליצירת מבנה בעל נוכחות משמעותית אך מידתית