בית בצלאל, הממוקם ברחוב הראשון של בנימינה, הוא מבנה צנוע בן שני חדרים שנבנה בשנת 1922 כחלק מפרויקט הבתים הראשונים של המושבה. למרות שאינו נחשב לבעל "איכויות אדריכליות" בולטות, ערכו ההיסטורי וסמליותו כדוגמה אחרונה לבתים הראשונים במושבה, הופכים אותו לאתר בעל חשיבות רבה. לאור זאת, פנתה מועצת המושבה למשרדנו בבקשה לתכנן כיצד ניתן לשמר את הבניין תוך שילובו לטובת הציבור. לאחר מחקר ובחינת האפשרויות השונות, הצגנו בפני המועצה שלוש חלופות.

החלופה הראשונה, "הבית כסמל של תקופה", מציעה להציב את הבית על במה ולהקיף אותו באמפיתיאטרון פתוח. במסגרת זו, יפותח המגרש ללא בנייה נוספת או שימוש במבנה עצמו, כאשר הבית משמש כסמל בלבד, מעין פסל המנציח את תקופת ההתיישבות הראשונית. חלופה זו מציעה שימור מלא של המבנה המקורי ויצירת חלל ציבורי פתוח ומרשים.

החלופה השנייה, "שימוש סימבולי בבית בצלאל ככניסה לבית תרבות תת-קרקעי", מציעה להשתמש בבית בצלאל ככניסה סימבולית לבית תרבות הממוקם מתחת לפני הקרקע. בית התרבות ייבנה מתחת לפני הקרקע על מנת לא להפריע לסביבה ולשמור על הנוף, ובמקביל תיבנה רחבה עירונית במפלס הקרקע. חלופה זו משלבת בין שימור המבנה לבין פונקציונליות של בית תרבות מודרני, תוך ניצול יעיל של שטח ושמירה על המראה החיצוני של בית בצלאל.

החלופה השלישית, "שילוב אלמנטים מבית בצלאל בבית תרבות חדש", מציעה לבנות בית תרבות חדש על הקרקע ולשלב אלמנטים מתוך בית בצלאל בעיצובו. בית התרבות ייבנה בתחום המגרש, תוך שילוב מוטיבים אדריכליים ועיצוביים מבית בצלאל במבנה החדש. חלופה זו יוצרת מבנה פונקציונלי התואם את צרכי הקהילה, תוך הנצחת בית בצלאל באמצעות שילוב אלמנטים ממנו.